ליה ון ליר (1924), ילידת בסרביה שברומניה, הקדישה יותר ממחצית חייה לקידום אמנות הקולנוע בישראל ופעלה בדרכים מגוונות כדי לחשוף בארץ את הקולנוע כאמנות השביעית תוך שימת דגש מיוחד על יצירת הקולנוע בישראל ועל שימור ואיסוף של קולנוע יהודי וישראלי במאה ה-20. ליה גדלה בבית יהודי אירופי שוחר תרבות, שעודד את בנותיהם לרכוש השכלה בעיקר בתחומי התרבות והאמנות, וכך זכתה ליה ללמוד בחמש שפות: רומנית, רוסית, צרפתית, גרמנית ואנגלית. בקיץ 1940 שלחו אותה הוריה לארץ לבקר את אחותה, שעלתה לארץ קודם לכן, ומאז היא מתגוררת בישראל. הוריה נשארו ברומניה ונספו בשואה.
ליה למדה, עד 1946, באוניברסיטה העברית בירושלים. בתל אביב פגשה את וים ון ליר, טייס מתנדב במח"ל (מתנדבים מחוץ לארץ), מנהל חברת "כימאוויר" וחובב קולנוע מושבע. אהבה שהנחיל לליה. ב-1952, לאחר שנישאו, עברו לחיפה, שם נולד לראשונה הרעיון להקים בארץ מועדוני סרט. הם רכשו עותקים של סרטי איכות ב-16 מ"מ והקרינו אותם לפני חברים בביתם על הכרמל. הביקוש לקולנוע איכותי הלך וגבר, וכתוצאה מכך הם הקימו ב-1955 בחיפה את "מועדון הסרט הטוב", שמנה 250 חברים והציע הקרנת סרט איכות פעם בשבועיים. ב-1956 ייסדה ליה מועדוני סרטים נוספים בתל אביב ובירושלים.
במשך השנים המשיכה ליה לרכוש סרטים, וב-1960 ייסדה את "ארכיון הסרטים הישראלי" שהוכר בחלוף שנה כחבר בפדרציה הבינלאומית לארכיוני סרטים. ב-1973 הקימה ליה את הסינמטק בחיפה, ומאוחר יותר באותה שנה הקימה את הסינמטקים בתל אביב ובירושלים. בשנת 1974, לאחר שנים של נדודים, עברה עם בעלה להתגורר בשכונת "ימין משה" בירושלים.
הסינמטק בירושלים הפך עד מהרה למרכז תוסס לכל אוהבי הקולנוע, ובשנת 1981 עברו הסינמטק והארכיון לבניין חדש בגיא בין הינום וזכו מיד בתואר "הסינמטק היפה ביותר בעולם". ב-1984 ייסדה ליה בסינמטק את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע, שהפך מאז לאירוע חשוב ויוקרתי ביותר בחיי הקולנוע הישראלי. הפסטיבל פותח לצופים חלון אל הקולנוע העולמי של השנה האחרונה ומציג את מיטבו. הסינמטק הירושלמי וליה ון ליר, מוכרים בעולם כולו. חוקרים מהעולם נעזרים בחומרים המצויים בו, אנשי קולנוע מפורסמים מהעולם מגיעים אליו לביקורים, ועבודות של יוצרים ישראליים נחשפות בו לעיני העולם.
ב-1998 החליטה האקדמיה הישראלית לקולנוע להעניק לליה ון ליר את "פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע" על מפעל חיים.
אחיינה של ליה, יורם מוהליבר ז"ל, שהיה לה כבן ובילה את רוב ימי נעוריו בביתה בחיפה, נהרג בתאונת גלישה אווירית - כאב שלא ירפה ממנה לעולם. בנו, אורי, קרוב ללבה של ליה ון-ליר כנכד.
השנה, שנת 2011, ליה זכתה בפרס מצלמת הברלינלה על מפעל חיים ואות הוקרה מטעם פסטיבל אישה וסינמטק חולון